סבל המים
הגיעו הימים הרעים, שעליהם הנביא דבר "ונעו שתי ערים אל עיר אחת לשתות מים" עלינו כתוב הדבר, כי מוכרחים אנו לנדוד כל יום לכדורי, הרחוקה מכאן שבעה ק"מ, להתגורר בעגלה עם ארבע חביות ושם להתבוסס בבוץ ולשוב אחרי ארבע שעות עם מים שהם מלוכלכים ביותר.
בשנה הקודמת, חוסר המים בא אחרי אשר האכר גמר את כל עבודותיו בקציר, בדיש, ובשדה, וכשהלך להביא מים לא הפסיד הרבה בעבודתו, אבל השנה לא זכינו שתרדנה טפות אחדות מהברזים. ועתה בזמן העבודה - האסיף, עת אשר יאסף האכר את תבואתו, שעליה טרח ועבד כל השנה, מכרח הוא ללכת ולהביא מים. יותר מכל חשובה לנו שאלת המים, יותר אפילו מלחם. הרעב גדל סביב והעדרים של שכנינו הערבים עולים על התבואות המדולדלות וצריך האכר להספיק להובילן מהר, ושוב מעכבת שאלת המים.
כל חיינו הם בתקוה למצב טוב בעתיד ומוכרחים אנו לסבול לפי שעה כי עלינו נגזר מן השמים חוסר מים.
כתב אברהם ערב, בן 13 -
מופיע ב "הנצן" ירחון תלמידי בית הספר העממי באילניה שנת תרצ"ג (1933)
ניתן לראות צילומי גליונות אחדים מירחון זה במסעדת יהודה ורוזה
